הלקטט בשריר ולא חומצת חלב

חומצת חלב היא לא זו שגורמת לעייפות שרירית והיא בכלל לא חומצת חלב אלא לקטט

חשיבותו של הלקטט

השרירים בגוף שלנו זקוקים למקור אנרגיה כדי לפעול ולאפשר לנו את יכולת התנועה, הגוף מקבל את האנרגיה שלו מהמזון שאנחנו צורכים.

המזון מורכב משלושה מקרו ניוטריאנטים: פחמימות, שומנים וחלבונים.

הם מתפרקים במהלך העיכול לצורות הפשוטות שלהם:

• סוכרים פשוטים (בעיקר גלוקוז)

• חומצות שומן

• חומצות אמינו

לאחר מכן מועברים בדם לצורך שימוש במסלולים המטבולים או נאגרים לשימוש מאוחר בד"כ בצורה של גליקוגן וטריגליצרידים.

השרירים לא יודעים להשתמש ב-מקרו ניוטריאנטים בצורה ישירה.

מקור האנרגיה הבלעדי שלהם הוא מולקולה בשם ATP (אדנוזין טרי פוספט), ולכן הגוף עושה המרה של המזון ל ATP בצורות שונות.

תוצר בשם לקטט נוצר בזמן הפקת אנרגיה בתהליך הגליקוליזה (רובכם כנראה מכירים אותו כחומצות חלב אבל זהו אינו המונח הנכון).

היווצרות לקטט בשריר חיונית על מנת לשמר קצב גבוה של התחדשות ATP ולשימור פעילות גופנית בעצימות גבוהה מעל ל 10-15 שניות.

בניגוד לאמונה הרווחת, לקטט אינו תוצר לוואי או פסולת מטאבולית ואינו הגורם לתחושת השריפה ולעייפות שרירית.

הלקטט התגלה בתחילת המאה ה 19 אבל לקח כ 100 שנה עד שהתחלנו להבין את התפקיד שלו בצורה מספקת.

מספר מחקרים ראשונים הצביעו על כך שלקטט הוא תוצר לוואי/פסולת מטאבולית של תהליך הפקת האנרגיה בגליקוליזה וגורם מרכזי לעייפות שרירית.

אך בסביבות שנות ה 70 גישה זו אותגרה, ויש לנו ראיות לכך שלקטט הוא למעשה תוצר חיוני בזמן פעילות גופנית בעצימות גבוהה.

הפקת לקטט בשריר תורמת להסרת הפירובט מה שמאפשר לשמר הפקת אנרגיה בקצב גבוה בתהליך הגליקוליזה.

משום כך ללקט יש תפקיד חשוב ביותר במערכת.

יתרון נוסף של לקטט מתייחס לחציצה מטאבולית של פרוטונים.

הפקת לקטט מעכבת התפתחות של metabolic acidosis (חמצת מטאבולית) ולא הגורם שלה.

מאמר מקיף על מסלולי הפקת אנרגיה בגוף

מקור:

ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3005844