הגוף באמת שורף חלבון בשביל אנרגיה?

לא פעם מפחידים אותנו שהגוף ישרוף חלבון מהשרירים בשביל לספק לעצמו אנרגיה, למשל בפעילות עצימה על הבוקר אחרי צום. אבל האמת היא שאין חשש מיוחד לשריפת שריר אז תרגעו.

המאמר הקצר הזה נתרם לאתר ומבוסס על פוסט פייסבוק של Netanel Gottlieb

תודה רבה לנתנאל.

שימו לב המאמר טכני ודורש מעט ידע בסיסי כדי להבין אותו במלואו.

תקציר

1. מקור האנרגיה העיקרי של הגוף ברוב המצבים הוא שומן

2. הגוף תמיד משתמש במספר מקורות אנרגיה, בעיקר שומן ופחמימה

3. יחס השימוש בין שומן לפחמימה תלוי במספר גורמים, כשהעיקרי בהם הוא עצימות הפעילות הגופנית

4. ככל שהפעילות עצימה יותר הגוף ישתמש ביותר פחמימה ביחס לשומן

5. בהיעדר פחמימה הגוף ישתמש בעיקר בשומן וייצור קיטונים

6. הגוף ישתמש בחלבון עבור אנרגיה רק במקרים מאוד קיצוניים שאדם ממוצע כנראה לא יתקל בהם

7. גם ברוב המקרים האלה מדובר על שימוש זמני וקטן/זניח

8. שימוש בחלבון כמקור אנרגיה מאוד לא יעיל עבור הגוף והוא ירצה להימנע ממנו ככל האפשר

מה אנשים חושבים שקורה בגוף

בגישה המסורתית לתזונה נהוג לחשוב שהגוף תלוי באספקת פחמימות שוטפת לצורך הפקת אנרגיה (גליקוליזה).

אבל הפיזיולוגיה המטבולית מראה שבמצבים של מחסור קיצוני בפחמימות, הגוף אומנם נשען על שילוב של שומן וחלבון כמקורות דלק חלופיים.

אך סדר העדיפויות התרמודינמי שלו שונה ממה שנהוג לחשוב (1).

מצבים כמו:

• צום

• תזונה דלת פחמימות

מה קורה בפועל

כשזמינות הגלוקוז שואפת לאפס, הספרות מראה ששני מסלולי גיבוי עיקריים נכנסים לפעולה.

מסלול ראשון

קשור לגלוקונאוגנזה, שם החלבון נדחק ככל הנראה לתחתית סדר העדיפויות (2). בניגוד לתפיסה הפופולרית שהפחתת פחמימות מובילה לניצול מאסיבי ואגרסיבי של חלבון שריר לאנרגיה.

לפי מחקרי המעבדה של ד"ר ג'ורג' קהיל:

1. בימים הראשונים של היעדר פחמימות ישנה עלייה זמנית בניצול חומצות אמינו לטובת אספקת גלוקוז למוח

2. לאחר שלב ההסתגלות המטבולית (אדפטציה קטוגנית) יש תגובה אחרת שמתרחשת (3)

לפי התצפיות שלו, אוקסידציה של חלבון מספקת רק כ-7% מסך האנרגיה הדרושה לגוף (4).

הסיבה לכך היא לא רק שימור מסת שריר.

העדויות מראות שפירוק חלבון לאנרגיה נחשב לתהליך פיזיולוגי יקר במובני יעילות מטבולית, הדורש סילוק של חנקן והשקעת אנרגיה ניכרת, ולכן הגוף משתדל למזער את השימוש בו ככל האפשר (4).

מסלול שני

המסלול העיקרי הוא הבטא-אוקסידציה והקטונוגנזה, שם שומן מסתמן כדלק היעיל, הזמין והחסכוני ביותר להפקה במצבים האלו.

לכן, הוא מכסה את הרוב המוחלט של הדרישה הקלורית (4).

במחקר המפורסם של ד"ר אוליבר אוון (5), הוחדרו קטטרים ישירות לעורק ולווריד במוח של נבדקים.

נמצא שכדי לעקוף את הצורך היקר בגלוקוז שמגיע מחלבון, המוח יכול לעבור למצב של קטוזיס ולהחליף 60%-70% מתצרוכת האנרגיה שלו בגופי קטון שהכבד מייצר משומן.

במקביל, העובדה שמדד הנשימה (RQ) צונח ל-0.7 מהווה אינדיקציה חזקה ומתמטית טהורה להתבססות של הגוף על חמצון שומן (4).

עם זאת, גם במצב זה מתקיימת גלוקונאוגנזה ברמת בסיס עבור רקמות התלויות לחלוטין בגלוקוז (כמו תאי דם אדומים וליבת הכליה), והיא נתמכת על ידי חומצות אמינו גלוקוגניות, לקטט וגליצרול, מבלי להפוך את החלבון למקור הדלק המרכזי של הגוף (6).

ראיות נוספות

רוב המידע שהוצג עד עכשיו מבוסס על מחקרים משנות ה-60 והיה בהם מדגם נמוך.

למזלנו, מחקרי הדמיה מתקדמים (PET) ומטא-אנליזות מהעשורים האחרונים כללו קבוצות נבדקים גדולות יותר והשתמשו בסמנים איזוטופיים יציבים שחיזקו את הממצאים האלו.

היחס הברור בין ניצול שומן יעיל (90%+) לניצול חלבון מצומצם (~7%) נצפה כיציב ומבוקר היטב במרבית המקרים (7, 8, 9).

בנוסף, מחקר פורץ דרך מ-2023 שבחן צריכת כמות חלבון עצומה (100 גרם בארוחה אחת) בהקשר של התאוששות מאימון התנגדות, הדגים שמערכת העיכול לא ממהרת לחמצן את העודף לאנרגיה.

במקום זאת, היא פשוט מאטה את קצב הפירוק כדי לייצר טפטוף חומצות אמינו מווסת לדם לאורך שעות ארוכות לצורך סינתזת חלבון בשריר (MPS) (10).

סיכום

משקל הראיות מצביע על כיוון ברור.

בהיעדר פחמימות, סביר מאוד להניח שהגוף לא מגדיר את החלבון כדלק המטבולי המרכזי שלו פשוט כי זה לא משתלם לו מבחינה תרמודינמית.

במקום זאת, המגמה המדעית מראה הישענות מובהקת על חמצון שומן וייצור קטונים (1, 4).

תהנו מעוד תוכן באתר

מוזמנים ליצור איתנו קשר לליווי מקצועי בתזונה ואימונים

מקורות

[1] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17684196/

[2] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK544346/

[3] https://doi.org/10.1056/NEJM197003192821209

[4] https://doi.org/10.1146/annurev.nutr.26.061505.111258

[5] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC292907/

[6] https://doi.org/10.1038/sj.ejcn.1600747

[7] https://doi.org/10.1016/j.metabol.2016.12.012

[8] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36388796/

[9] https://academic.oup.com/jcem/article/85/5/1963/2660601

[10] https://doi.org/10.1016/j.xcrm.2023.101324